תלמידי בתי הספר מקבלים תעודות. 

מה היה קורה אם גם מבוגרים היו כותבים לעצמם תעודות סוף שנה?

אילו "מקצועות" היו מופיעים שם?

האם גם שם היה כתוב "יש לך פוטנציאל, חבל שאינך מממש אותו"?!

לפני שנתיים נפגשנו עם אשר קרימולובסקי,

מורה מדהים, איש חינוך, ויזם מעורר השראה.

הוא סיפר לנו על מודל שמח"ת חיים שהוא פיתח,

שבאמצעותו ניתן לבצע הערכה מהירה עד כמה טוב לך בעבודתך,

ולזהות מראש מצבים לא בריאים .

המודל הזה נכון לא רק למורים, וכדי להשתמש בו,

כל מה שצריך לעשות זה לבדוק את התחושות שלך

ביחס למקום העבודה ב-4 הקריטריונים הבאים:

.

שייכות – עד כמה טוב לך בסביבה החברתית-מקצועית שלך?

משמעות – עד כמה יש לך תחושת סיפוק בשגרת העבודה שלך?

חדר מדרגות (קידום) – האם אופציות הקידום הרלוונטיות בתחום מעניינות אותך?

תגמול – האם השכר הנוכחי מספיק לצרכיך, ומהווה תגמול הולם עבור ההשקעה שלך?

אשר הוסיף והסביר לנו ש-4 הקריטריונים האלה הם כמו רגליים של כסא.

אם רגל אחת לא ממש חזקה, אפשר עוד להסתדר…

אבל אם כבר 2 רגליים חלשות – זה ממש מסוכן ולא יציב,

וכדאי לחשוב בהקדם על שינוי רציני.

ובכלל, לא מומלץ לחכות עד שהכיסא יתנדנד או יישבר,

ואפילו אם יש רק סימנים ראשונים – עדיף להקדים תרופה למכה.

אהבנו את הפשטות של המודל,

והחלטנו לשלוח אותו לאלפי מורים שחברים במיזם שלנו – "החופש ללמד".

ביקשנו מהם לסמן איזו רגל הכי מתנדנדת אצלם.

יותר מ-600 מורים ענו על השאלון, ובאופן לא מפתיע,

התברר שהרגל שמתנדנדת אצל המספר הרב ביותר של מורים היא התגמול.

אבל מה שכן הפתיע אותנו,

הוא שכמעט אותו מספר מורים סימנו את "חדר מדרגות" כרגל מתנדנדת.

ולמה זה מפתיע?

כי לכאורה, מערכת החינוך מלאה באפשרויות לקידום מקצועי,

באמצעות תפקידים שונים בתוך בית הספר ובתפקידי הדרכה במשרד החינוך.

כשישבנו יחד לנתח את התוצאה הזו, נפל לנו אסימון מעניין:

בשביל אדם שאוהב ללמד אנשים, תפקידי ריכוז וניהול לא באמת מהווים קידום,

כי הם לוקחים אותו למסלול אחר לגמרי של לנהל אנשים.

למעשה, כשמורה לוקח על עצמו תפקיד ניהולי,

הוא בדרך כלל מוותר על שעות הוראה בכיתה,

וכך מצמצם את מספר השעות שבהן הוא עוסק במקצוע האהוב עליו.

התובנה הזו נכונה גם בתחומים אחרים.

בכל מערכת נורמאלית יש אפשרויות קידום –

תפקיד בכיר יותר, עם אחריות גדולה יותר,

ובדרך כלל גם תוספת שכר.

אבל השאלה היא האם התפקיד הזה מקדם אותך

גם ביחס לשאר הרגליים של הכסא?

אם לא, הכסא שלך ימשיך להתנדנד…

היום יותר מתמיד, אנחנו מאמינים שכל אדם צריך שיהיה לו "כסא פרטי",

כלומר, אפיק פעולה נוסף, שבו הוא יוצר לעצמו שמח"ת חיים.

זה יכול להיות מבוסס על תחביב קיים שלך,

על ניסיון החיים שלך, או על תחום חדש שמעניין אותך ללמד.

זה ממש לא צריך להיות תחליף לעבודה הקבועה,

וגם לא לדרוש ממך יותר מדי זמן.

העיקר שזה יהיה משהו שישפיע לטובה על אנשים אחרים (כדי לחוות משמעות),

יחבר אותך עם אנשים שטוב לך להיות בחברתם (כדי לחוות שייכות),

ויאפשר לך לקבוע בעצמך את תנאי הפעילות (כדי לנהל בעצמך את התגמול והקידום).

הנקודה היא שברגע שיש לך אפשרות לסייע לאנשים אחרים

לפתור בעיה או להגיע לתוצאה שהם ממש רוצים להגיע אליה –  

זה אומר שיש אנשים שמחכים לשמוע ממך!

איך עושים את זה בפועל?

עולם המדיה מאפשר מגוון דרכים להגיע לקהל רחב של אנשים,

"לארוז" את הפתרונות שאנו מציעים,

ולאפשר גישה אליהם מכל מקום בעולם.

כך ניתן להגיע למצב שמקבלים בבוקר הודעה או מייל מאדם שאנחנו לא מכירים

שמבקש להודות לנו על כך שעזרנו לו כל כך!

מניסיון אישי, קשה להסביר עד כמה מדובר ברגע מרגש ומיוחד.

אבל כדי להגיע לרגע הזה,

צריך להתמודד עם האתגר הגדול באמת –

כיצד להביא את הפתרון שאנחנו מציעים

לידיעת אותם אנשים שבאמת זקוקים לו,

ולעבור מעל המשוכה המובנית של חוסר-אמון במי שאיננו מכירים?

כדי להתמודד עם האתגר הזה, כמו גם אתגר פיתוח ואריזת התוכן,

מומלץ להיעזר באנשים עם ניסיון יזמי מוכח.

זה יכול לחסוך הרבה זמן, טעויות ותסכולים מיותרים.

יש כיום הרבה מאוד ומומחים ותוכניות שמטרתן לסייע לך לפתח מיזם משלך.

אנחנו למדנו אצל כמה עשרות כאלה.

אבל גם בבחירת "מורה הדרך" שלכם,

חשוב לשים לב שהוא יתן מענה לכל הרגליים של הכסא,

ולא רק יבטיח לכם תגמול זמין בהישג יד.

ואם אין לי בכלל רעיון?

בחודשים האחרונים אנחנו מלווים אנשים שהחליטו לפתח מיזם משל עצמם.

כחלק מהתהליך, בנינו שאלון שנועד לסייע לאנשים לאתר את המתנות שיש להם לתת לעולם.

השאלון פתוח וחינמי, וזמין עבורך בקישור הזה

מקווים שזה יקדם אותך.