סיפור עצוב על פליימוביל ומערכת החינוך

לפני שבוע הלכתי עם הילד שלי, בן 6,

לתערוכת פליימוביל בגן הבוטני בירושלים (פרט חשוב, תכף תבינו למה).

ההתחלה היתה מבטיחה – ספינת פיראטים, ארמון נסיכות, ועשרות בובות בגודל אנושי.

הילד היה בעננים.

(תמונת אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לכתבה;)

התקדמנו בין התחנות, ואז הגענו למתקן טיפוס אתגרי,

שבו צריך ללכת על חבלים בין עצים.

הוא כמובן טיפס להנאתו, וסיים את המסלול בהצלחה.

לפתע, ניגש אליו הנער האחראי על התחנה, וכתב לו על הפתק "15 נקודות".

הנער הסביר לנו שצריך לצבור לפחות 100 נקודות, ואז מקבלים פרס ביציאה מהמתחם.

עיניו של הילד אורו.

 

באותו רגע הכל השתנה.

הילד התעלם מניידת משטרה של פליימוביל, דילג באלגנטיות מסביב לכבאית,

וחיפש רק תחנות שאפשר לצבור בהן נקודות.

מהר מאד הוא השיג "מודיעין סביבתי", ומצא את התחנה בה הכי קל לצבור נקודות,

תוך השקעת מינימום מאמץ ו"סיכון".

כך יצא שהוא בילה כמעט שעה בהעברת מים מדלי לדלי…

כל פעם שנוספו לו נקודות לכרטיס – הוא התלהב,

וכבר פינטז בקול על פרס הפליימוביל

שהוא יוכל לבחור בסוף האירוע…

 

לקראת סגירת הפארק, הלכנו נרגשים ליציאה, ושם הוא קיבל…

ערכת קלפים של הגן הבוטני.

הוא הסתכל ימינה ושמאלה,

והבין שכל ילד מקבל את אותו פרס בדיוק,

וזה בכלל לא משנה כמה נקודות צברת בתחנות השונות.

והילד היה בשוק.

הסיפור הזה אמיתי לגמרי, אבל הוא גם משל עצוב.

עוד שבועיים, הילד הזה יתחיל כיתה א'.

והסיפור הזה עלול לחזור על עצמו ובגדול.

אל שערי מערכת החינוך הוא יכנס עם סקרנות טבעית ואהבה ללמידה,

אבל לא יקח הרבה זמן עד שזה יהפוך למרדף אחרי נקודות, פרסים וציונים.

גם כאן הוא ישתמש ב"מודיעין סביבתי" כדי לזהות מה הם המקצועות החשובים,

יגלה את כל הדרכים לצמצם מאמץ וסיכונים,

וכל זה במרדף אחרי הפרס הגדול – תעודת הבגרות

(שניתן להשיג באמצעים פשוטים הרבה יותר).

 

האם זו גזירת גורל?

יש דרך לעצור את התסריט הזה?

האם הפתרון הוא רק מערכות חינוך אלטרנטיביות?

.

לפני 6 שנים, אוריאל ואני,

הקמנו את "החופש ללמד" במטרה לקדם מערכת חינוך מבוססת מוטיבציה פנימית.

נמאס לנו לראות את המחירים של המוטיבציה החיצונית –

תלמידים שמתרגלים לראות בלמידה עצמה עונש,

ומחפשים כל קיצור דרך אפשרי ("המורה, זה למבחן?"),

מורים שנדרשים להשקיע המון אנרגיה בענייני סמכות ומשמעת,

כדי לנהל את מדיניות המקל והגזר,

שנראית בתור האופציה היחידה לגרום לתלמידים לפעול.

 

החלום שלנו הוא לראות עוד ועוד

מורים ותלמידים שמגיעים עם חיוך לבית הספר,

ויוצאים ממנו עם חיוך גדול עוד יותר

(לא בגלל שסופסוף נגמר היום,

אלא בגלל כל ההתקדמות שלהם במהלך היום).

.
אנחנו יודעים שזה נשמע נאיבי,

ואנחנו יודעים עד כמה עמוק הוא השינוי הנדרש,

אבל אנחנו גם מאמינים שאם כל אחד יעשה צעד קטן בכיוון הנכון –

דברים גדולים יקרו.

לשמחתנו, בשנתיים האחרונות ליווינו מאות מורים,

שכבר התחילו להרגיש אצלם את השינוי.

 

חשוב לנו להדגיש שאנחנו יודעים שיש כבר עכשיו במערכת

המון מורים ומנהלים שעובדים במסירות ללא לאות בדיוק בשביל להגשים את המטרה הזו.

המטרה שלנו היא לתת להם רוח גבית,

ולעזור לכל מורה לעשות צעד אחד קדימה לכיוון הגשמת החלום שלו,

בכל בוקר מחדש.

 

אם החלום שלנו מדבר אליך, זה הזמן להצטרף למסע שלנו.

לכבוד פתיחת השנה, הכנו סרטון קצר שמראה איך ליצור שיעור פתיחה

שמגדיל את המוטיבציה הפנימית של תלמידים, ומעודד אותם להשקיע בלמידה לאורך כל השנה.

את הסרטון ניתן לקבל חינם כאן,

ומקבלים גם גישה לסדנה הוירטואלית המיוחדת שאנחנו מקיימים השבוע:

"מתחילים בשיא המוטיבציה".

 

אנחנו מזמינים אותך להירשם,

אבל אנחנו רוצים גם לבקש שתעזור לנו להגיע לעוד מורים.

אנחנו בטוחים שיש עוד מורים שהסיפור הזה יגע בהם,

שיכולים להיות שותפים לחלום הזה.

ככל שיותר מורים ידברו את השפה הזו, יש סיכוי גדול יותר שנצליח.

פשוט לשתף את הפוסט הזה עם קבוצות מורים,

ולתת להם את ההזדמנות לפתוח את השנה אחרת.

בהצלחה לכולנו!