בכ"ג כסלו מדי שנה חל "יום המורה" (מעוגן בחוק!), שמטרתו להוקיר את אנשי החינוך על עבודתם המסורה. לכבודו של יום זה, מוצפת הרשת בסרטונים של דמויות מפורסמות שמספרות על מורה ששינה את חייהם, וכן כתבות וסרטונים על מורים מצוינים, מהם ניתן לשאוב השראה רבה לעשיה חינוכית ופדגוגית (מאגר מרוכז ניתן למצוא באתר המיוחד שהוקם לכבוד האירוע, ובאתר "הגיע זמן החינוך").

מדובר ביוזמה ברוכה, אך לפעמים נוצר רושם מוטעה שמדובר ב"יוצא מן הכלל" שאינו מעיד על הכלל כולו, כאילו רק מורה שעזב משרה בכירה בהייטק ועושה עם תלמידיו פעלולים בשיעורים ראוי להערכה.

במסגרת ההשתלמויות שהצוות שלנו מעביר בבתי הספר, אנחנו נחשפים לסיפורי הוראה מדהימים – מורים שלוקחים את הכלים והעקרונות שאנו עוסקים בהם, ומחוללים נסים במסגרת ההוראה היומיומית שלהם.

"המורה, זה שיעור לשון?!"

הנה דוגמא טריה מהשבוע, שנשלחה לנו על ידי ורדית, רכזת לשון בישיבה התיכונית חספין, שמדגימה היטב את טשטוש הגבולות בין שיעורי חינוך ובין שיעורים מקצועיים:

כחלק מתהליך השינוי הפדגוגי המתרחש בישיבה, בחרנו להוביל שינוי בתפיסת המקצוע שלנו, כך שאיננו רק "טכנאי בגרות לשון", אלא בראש ובראשונה מטרתנו לקדם את יכולות הביטוי וההבנה של התלמידים. גם העיסוק בהיבטים הדקדוקיים של הלשון, נעשה בהקשר של שיפור הקריאה והכתיבה. תלמידים קוראים יותר, כותבים יותר ונחשפים לנושאים מעניינים ורלוונטיים.

במקום להביא לתלמידים טקסטים נדושים ונטולי הקשר מבחינות הבגרות, התחלנו בכיתות ט' ו- י' מהלך שמבקש לברר מיהו גיבור בעיני תלמידינו? ההנחה הייתה שמעטים הנערים שיש להם מודל לחיקוי ולהשראה, וכעת, באווירת חודש כסלו, נכון להציף סוגיה זאת.

בשיעור הפתיחה תלמידים נכנסו לכיתה המסודרת במעגל ("המורה, זה שיעור לשון?!"), במרכז החדר הונחו כרטיסים רבים עם דמויות מרכזיות כדוגמת בגין, דב גרונר, חנה סנש, משה רבנו, הרב קוק ורבים אחרים. התנהל דיון מדהים סביב ההבנה של מהי גבורה יהודית ומיהו גיבור בעיניהם. הבאנו מקורות יהודיים המבררים מהי גבורה (הרב קוק ב"עולת ראיה", "מוסר אביך", "שבילי הגבורה" של יצחק שדה, ומאמר של מנחם בגין על דב גרונר), כשאת המקורות קראו התלמידים בקבוצות, ע"פ שיטת הג'יקסו, ולימדו את חבריהם את המקור שהעמיקו בו בעצמם. חילקתי לכולם טבלה מסכמת, והנציגים מהקבוצות השונות השלימו את הטבלה, והגיעו יחד להבנה מעמיקה בעניין הגבורה. חשבתי לבנות איתם את הערך "גבורה יהודית" בוויקיפדיה, אך טרם הספיקותי…

בשלב הבא, כל תלמיד נדרש לחשוב מיהו הגיבור שלו, ולכתוב מאמר שבו יתאר את האדם וינמק מדוע הוא גיבור. תלמידים בחרו בקרובי משפחתם, מנהיגים צבאיים או דתיים, אנשים שנקשרו אליהם בהתנדבות ועוד ועוד.

אני חייבת לשתף שגם בכיתת העולים כתבו לי תלמידיי על הגיבורים שלהם, והאמת שבשיעור זה ממש הזלתי דמעות. אחד התלמידים בחר בנלסון מנדלה כגיבור, ובמאמרו נימק מדוע בצורה מעוררת השראה. אחר בחר בחבר שהכיר במסע הישראלי, בחור שעלה לבדו מאתיופיה, אביו נשאר שם, אמו ואחיו נפטרו, והוא נותר בודד, אך שמח וחי את חייו בגדלות. אחר אמר לי מתוך ענווה גדולה ש.. הוא גיבור! וכששאלתי למה? ענה לי: "לפני 4 שנים לא ידעתי כלום, לא יכולתי להגיד מילה אחת בעברית, הייתי רועה צאן, וכעת אני מסיים את כיתה י"ב בישיבה, נבחנתי בבחינות הבגרות בשנה שעברה, ואני מרגיש גיבור". את כל מאמרי התלמידים נפרסם בחוברת מיוחדת שנוציא אי"ה לכלל תלמידי הישיבה.

בכיתה ט' התחברנו ליום המחווה שנערך לפצועי צה"ל, והעלנו על נס את חייו המרשימים של עשהאל לובוצקי. בכיתה י"א נערכו דיונים מדהימים על מכתבו של עופר וינטר לחיילי גבעתי, והסערה הגדולה שעורר המכתב במכון לדמוקרטיה. תלמידים כתבו על כך מאמרים נפלאים – האם נכון היה "להכניס את אלוקים "למרחב הציבורי, או שטעה עופר וינטר בעודדו את חייליו להילחם בשם ה'.

אתם ודאי שואלים- איפה הלשון פה? ובכן, התלמידים כותבים, קוראים, מלווים דרך קבע במילון "אבן שושן", לומדים נושאים לשוניים ותחביריים כדי להעשיר את כתיבתם ומצליחים ב"ה.

אני כותבת את הדברים בהתרגשות ובשמחה, משום שאני רואה שינוי, התקדמות וצמיחה. מבחינתי, זה לא מובן מאליו.

"כל יום קורים נסים"

להיות מורה זו גבורה. התמודדות מתישה עם אירועי משמעת, מרדף אינסופי אחרי "הספק", היערכות מחודשת לאור רפורמות חוזרות ונשנות, עומס של מטלות, מבחנים, דיווחים וטפסים, ניהול מערכות יחסים עם עשרות תלמידים והורים, ועוד לא אמרנו כלום על השכר…

ובתוך כל ה"מלחמה" הזו, ישנו "כד קטן" ובו "שמן זית זך" של חדוות למידה. ניצוץ שנדלק בעיני תלמיד, הבנה שפתאום מבזיקה, דיון עמוק בין תלמידים שרגילים למסכים ומסרים שטוחים, תלמיד שניגש ואומר "תודה" בסיום השיעור.

במסגרת הפעילות שלי בצוות השתלמוודל, חרטנו על דגלנו את החזון של פיתוח קהילות מורים מעוררי השראה, כי אנו מאמינים שכל מורה מעורר השראה, והראיה – כל מורה מצליח לייצר רגעים של סיפוק, הצלחה ולמידה שהיא משמעותית עבורו ועבור תלמידיו. האתגר הוא לתת למורים את הכלים והעקרונות שיאפשרו להפוך את אותם רגעים מזדמנים לדרך מובנית ושיטתית, כך שכל שיעור יהפוך לשיעור מדהים. מתוך הפעילות שלנו בבתי הספר למדנו שכאשר מורים נחשפים למספר כלים ועקרונות פדגוגיים, ויושבים לתכנן יחד מערכי שיעור מעוררי השראה – מתברר שכד השמן כלל לא קטן, והוא מספיק להרבה יותר משמונה ימים…

רוצים לעשות "פרסומי ניסא" לסיפור הוראה מעורר השראה? הוסיפו אותו כתגובה לפוסט זה, כך שמורים אחרים יקבלו השראה ומוטיבציה להמשיך לחולל נסים בכיתות שלהם.

אז, "יום המורה" וחג חנוכה שמח לכולם!