נפתח בחידה – האם תוכלו לזהות את מקורו של הצילום הבא:

מי שפועל כבר מספר שנים בשדה החינוך יזהה ודאי שמדובר בחוזר מנכ"ל, אך אין מדובר במנכ"לית הנוכחית וגם לא בזו שלפניה. מסמך זה כבר הגיע לגיל גיוס (חוזר מנכ"ל מיוחד תשנ"ו-1996), ומסתבר שהוא לא חולל את השינוי המיוחל. המשמעות האופרטיבית שלו היתה תוכנית "בגרות 2000", במסגרתה עברו קבוצה מצומצמת של בתי ספר תהליך עומק של עיצוב הערכה חלופית. כדרכם של לא מעט פיילוטים דומים, התוכנית הצליחה אך לא התרחבה, ובסופו של דבר נעצרה בשל מחסור תקציבי וחילופי בעלי תפקידים.

עקרונות התוכנית החדשה – "ישראל עולה כיתה" – תואמים כמעט במדויק את העקרונות המופיעים במסמך זה. הסקפטים והציניקנים יסתפקו בהשוואת שני המסמכים הללו כדי לנבא את עתידה הפסימי של הרפורמה הנוכחית. ועם זאת, כל מי שעוקב אחרי נאומיו ופרסומיו של שר החינוך (כדוגמת הנאום בועידת החינוך) מבין שהפעם הוחלט ללכת על כל הקופה, ולבצע שינוי מעמיק בכל ההתנהלות של מערכת החינוך, בתקווה ש"עוברים ללמידה משמעותית" לא תישאר רק סיסמא נבובה. התוכנית הנוכחית מתבצעת באופן גורף ומיידי, ולא בפיילוט של מספר בתי ספר או מספר מקצועות. מורים ומנהלים רבים מרגישים מבולבלים, ויו"ר התאחדות המנהלים כבר פנה לשר בבקשה לדחות את יישום הרפורמה עקב חוסר היערכות ראויה, אך נראה שישנה החלטה נחושה 'לדחוף את כולם למים' על מנת שיתחילו לשחות.

תוכנית השלבים

אמנם גם התוכנית הנוכחית בנויה באופן מדורג, אך כל אחת מהמדרגות שלה מהווה קפיצת מדרגה בפני עצמה. בשלב הראשון, שמתחיל כבר בשנת הלימודים תשע"ה, בתי הספר יידרשו להשתמש יותר ב"דרכי הערכה חלופיות", ויקבלו אחריות בלעדית על 30% מהציון הסופי של התלמיד, ללא בקרה חיצונית כלשהי. במקביל יצומצמו מספר מופעי ההיבחנות (ביטול הבחינות בכיתה י'), כך שבבחינות הבגרות החיצוניות תלמידים ייבחנו על היקף גדול יותר של חומר, כולל תכנים לימודיים משנים קודמות. הדרישות בבחינות עצמן תהיינה גבוהות יותר, כך שהנבחנים ידרשו להפעיל מיומנויות חשיבה גבוהות, ולא רק זכרון לטווח קצר (ע"ע תסמונת הידע השביר).

בשלב השני, שמתחיל בשנת הלימודים תשע"ו, יאוחדו מקצועות לאשכולות (ספרות+לשון, היסטוריה+אזרחות), ובכל אשכול תתקיים רק בחינת בגרות חיצונית אחת. טרם הוחלט אם המקצועות יישארו נבדלים, והבחינה תתקיים ברוטציה כלשהי, או שתהיה בחינה מאוחדת של המקצועות השונים, אם כי נדמה שמובילי התוכנית שואפים לאפשרות השניה.

אבל מי שיעיין בחוזר המנכ"ל העדכני, יראה שהשינויים הללו הם רק הפרומו לשינוי האמיתי:

אם כן, כולם נדרשים לקפוץ למים, המים עמוקים, והסערה גדולה נראית באופק.

מפתח ההצלחה – שינוי פרדיגמתי

מלבד השינויים שתארנו כאן, הרפורמה כוללת גם את החזרת החינוך הטכנולוגי, תוכנית חובה בתרומה לקהילה, צמצום מספר המקצועות המורחבים שתלמיד יכול להיבחן בהם, הפרדה בין ציונים פנימיים וחיצוניים בתעודת הבגרות, צמצום משקלה של הבחינה הפסיכומטרית, ועוד. אוסף השינויים אינו מקרי, והמטרה המוצהרת של המהלך כולו היא לעצור את התהליך שהפך את בתי הספר למכוני הכנה לבגרות. העקרון הפדגוגי המרכזי מאחורי הכותרת השחוקה "למידה משמעותית", הוא העברת המוקד המרכזי של מערכת החינוך מהתוצאה הסופית אל תהליך הלמידה עצמו. הציונים, שהיו אמורים להיות אמצעי להערכת הלמידה, הפכו להיות המטרה, ובזאת השמידו את המטרה המקורית – הלמידה עצמה.

השינוי נשמע מלהיב והכרחי, אבל בשביל מורים ומנהלים שנמדדו לאורך שנים בעיקר ע"פ אחוזי הזכאות לבגרות, בשביל תלמידים שהתרגלו לשאול בפתיחת כל שיעור "המורה, זה למבחן?", מדובר לא רק בשינוי עמוק של ההרגלים, אלא בשינוי פרדיגמתי (בשונה מ"עמדה" המתארת את מה שאנשים חושבים, "פרדיגמה" מתארת את האופן שבו אנשים חושבים). הרפורמה הנוכחית לא באה לשפר את הנעשה בבתי הספר אלא לכונן אותם מחדש. שמה הרשמי הוא "ישראל עולה כיתה", אך למעשה מדובר ב'ישראל מחליפה בית ספר'.

ההבנה שמדובר בשינוי פרדיגמתי היא גם המפתח להצלחתה או כשלונה של הרפורמה – אם מפקחים, מנהלים, מורים ותלמידים, לא ישנו את הפרדיגמה הקיימת, וימשיכו לבחון את הדברים רק דרך מדד ההישגים, הם יחפשו את הדרך הנוחה ביותר להשתמש ברפורמה על מנת לשפר את ההישגים של התלמידים. המרחב הגדול שמקבלים בתי הספר ליצירת תרבות של "הערכה חלופית", עלול להסתכם בעבודות 'קבוצתיות' שעיקרן 'העתק-הדבק', כשאת עיקר הזמן מקדישים שוב ללימוד לבחינות החיצוניות, תוך שימוש באותן דרכי למידה מסורתיות. דרך פעולה זו תאפשר לשרוד את השינוי, לפחות בשלבים הראשונים שלו, מבלי לבצע שינוי מהותי בעשייה הבית ספרית. אפילו מבחינה סמנטית, הבחירה לשים במוקד השינוי את המושג "הערכה חלופית" ממשיכה לשרת את הפרדיגמה הישנה, שכן שוב עיקר הדיון נסוב סביב תוצאת הלימוד ולא סביב התהליך הלימודי עצמו. במקום זה ניתן להשתמש בביטוי "תוצרי למידה" המבטא את הרעיון שהמוקד הוא תהליך הלמידה שהתלמיד עובר, תהליך שיש לו תוצרים ומדדים.

לעומת זאת, בתי ספר שיבחרו 'לרכב על הגל' ולהשתמש באוטונומיה היחסית שניתנת להם כדי לעבור תהליך של שינוי הפרדיגמה הקיימת, יידרשו לבחון באומץ את כל מרכיבי העשייה הבית ספרית לאור הפרדיגמה החדשה. כך למשל, כפי שכבר נכתב כאן, המעבר ל"דרכי הוראה חלופיות" דורש קודם כל יצירת סולם ערכים משותף. שינוי הפרדיגמה מביא בכנפיו שינויים פנימיים מטלטלים לא פחות מהשינויים החיצוניים שמוביל משרד החינוך, ואמור לבא לידי ביטוי בחלוקת התפקידים, מבנה סדר היום, צורת הישיבה בכיתות, תעודות, ועוד. מניסיון אישי בהובלת תהליכים מעין אלו, מדובר במסע מרתק, שתוצאותיו לעולם אינן צפויות מראש. וכאן הנקודה המשמעותית ביותר – רק אם המורים יחוו בעצמם למידה ממוקדת תהליך, הם יוכלו להוביל תהליכים מעין אלו בכיתות שלהם.