אנחנו נכנסים לישורת האחרונה של שנת הלימודים ("שנה"?), ותלמידי ישראל עוזבים את שגרת הלמידה ("שגרה"?), לטובת חזרה אינטנסיבית על כל מה שלמדו ("למדו"?), לקראת המתכונות ובחינות הבגרות.

מורים רבים שואלים את עצמם כיצד לנצל את זמן החזרה ללמידה אפקטיבית יותר, בצורה שגם תתרום לאלה שבאמת למדו לאורך השנה, וגם תאפשר לאלה שלא ממש למדו, להתקדם בצורה משמעותית ולהשיג ציון סביר (במקביל, תלמידים רבים תוהים לעצמם, אם ניתן לחזור על כל החומר בכמה ימים, ואם הכל כתוב בחוברות סיכומים ומיקודיות, אז למה לומדים שנה שלמה…).

ובכן, כיצד נבצע חזרה אפקטיבית ומעניינת? האם פשוט ללמוד שוב את החומר מההתחלה? האם לסכם ולהגיש להם את הכל בדפים עמוסי טבלאות? מהו היתרון היחסי של המורה על פני מיקודיות למיניהן?

זכרון קטלוגי או רשתי

רגע לפני שנציע כאן הצעות פרקטיות, ראוי להתעכב מעט על הנושא העקרוני של זכרון והבנה. דימוי רווח אצל תלמידם ומורים רואה את הזכרון שלנו כאילו הוא ספריה ענקית של מידע, או אולי מעין כונן מחשב שמאורגן באמצעות תיקיות וקבצים. כאשר הלומד נדרש לשלוף פריט מידע מסוים, הוא למעשה מבקש מהספרנית הפנימית שתיגש אל המדף או התיקיה המתאימים, ותשלוף עבורו את הספר/הקובץ הרצוי. כמובן שבשביל זה הלומד חייב לדעת פרטים מדויקים לפחות בחלק מהפרמטרים, אחרת הספרנית לא תוכל לאתר עבורו את המידע הרצוי.

אך מסתבר שהדימוי הקלאסי הזה לא ממש מדויק, ומחקרי המוח יוצרים תמונה שונה במהותה. הזכרון האנושי דומה יותר ל"ויקיפדיה" – אוסף של פריטי מידע, שמחוברים ביניהם ברשת עצומה של קישורים פנימיים. נסו להעלות בדעתכם כל מה שאתם יודעים על לואי ה-14 או על ביל"ו, ותגלו שמנוע החיפוש הפנימי שלכם מוצא שלל תוצאות, ולא כולן מגיעות מתוך המדף הפנימי של סיכומי שיעורי היסטוריה. אנחנו עשויים להיזכר בסיפורים אישיים, ספרים, סרטים, אנקדוטות ובדיחות, שהחיבור בין כולם יוצר עבורנו את המושג הפנימי שלנו.

כל מושג חדש שמצטרך למערכת, עובר תהליך של "קישוריות" למושגים הקיימים. ובדיוק כמו ברשת האינטרנט – ככל שרשת הקישורים של פריט המידע עמוקה ומסועפת יותר, כך היכולת לאתר אותו ולהשתמש בו גדלה. בהתייחס לתופעה של "הידע השביר", הרי שהבעיה אינה בכך שהתלמיד אינו זוכר איפה בדיוק אפסן את המידע, אלא בכך שהקישורים של המידע הזה רופפים למדי, ולכן קשה לו להגיב לשאלה שאינה מכוונת ישירות לשליפת המידע.

פיתוח קישורים אישיים

ולמה כל זה חשוב? בדימוי של מערכת התיקיות והקבצים, תפקידו של המורה הוא להעביר ללומד את כל החומר בצורה מסודרת ומאורגנת, באמצעות מעין דיסקונקי פדגוגי (ושוב עולה השאלה של התלמיד, אם אפשר להעביר את הכל במרוכז, למה המורה מתעקש במהלך השנה להעביר כל "קובץ" בנפרד?). אך, מערכת הקשרים הפנימית היא ייחודית לכל לומד, ומושפעת עמוקות מהחוויות האישיות שלו, כך שהוא היחיד שיכול לבנות אותה בתוכו.

תפקידו של המורה בתהליך הזה הוא שונה, אבל לא פחות משמעותי – לסייע בבניית קישורים נכונים ושמישים. קישור שגוי בין פריטים עלול ליצור מצב שבו התלמיד חוזר שוב ושוב על אותן טעויות, ולכן חשוב לעבור מהמצב הטבעי של קישוריות המתבצעת באופן ספונטני, לעתים בצורה שגויה, למצב של תהליך גלוי של קישוריות מכוונת.

אם נשוב לנושא שבו פתחנו, תפקידה של החזרה היא לתת מבט כולל על התכנים שנלמדו, אך חשוב מכך – לאפשר ללומד לארגן את הדברים, וליצור לעצמו קישורים פנימיים בין שלל הפרטים. מעורבות של הלומד לאורך כל שלבי הלמידה היא חשובה מאד, אך בשלבי החזרה היא קריטית. ככל שהלומד יבצע את הסיכומים והקישוריות בעצמו – כך תגדל שליטתו גם בכל אחד מהפרטים. כל פעולה שתדרוש מהתלמיד לבצע פעולה קוגניטיבית כלשהי, שאינה רק הקשבה והיזכרות, תעמיק ותרחיב את רשת האינטרנט הפנימית שלו, ובעיקר תשפר את הביצועים של מנוע החיפוש. גם האפקט של למידה שיתופית כאן הוא משמעותי מאד, כיוון שתלמידים יכולים להיחשף למערכות קשרים של לומדים אחרים, ולקחת מהם מה שמתאים להם.

איך עושים את זה?

הנה כמה רעיונות מעשים, וכמובן אתם מוזמנים להוסיף משלכם בהערות:

"שליף" – לעודד את התלמידים ליצור דף אחד מרוכז ובו כל החומר הנלמד. אפשר אפילו לתת להם להכנס עם הדף הזה למבחן. הגבלת המקום מכריחה את התלמיד לרכז ולהכליל את העקרונות של מה שהוא לומד, ולא פעם יוצרת מצב של הכנת מספר טיוטות בדרך למהדורה הסופית. אצל תלמידים רבים תהליך ההכנה יביא אותם לרמת בקיאות שכבר מייתרת את השימוש בשליף.

 מפת מושגים – לתת לתלמידים רשימת מושגים, ולבקש מכל אחד מהם להרכיב מפת מושגים, תוך שהוא נותן לכל מושג את הגודל המתאים בעיניו, ומציין את הקשרים בין המושגים השונים. משימה זו היא ממש בנייה מעשית של הויקיפדיה הפנימית שלו. מומלץ לתת לתלמידים להשוות ביניהם את המפות שנוצרו.

"מה הקשר?" – יוצרים רשימת מושגים/דמויות על הלוח, והאתגר הוא למצוא קשרים בין מושגים שונים, כשכל פעם משתנה סוג הקשר (ניגוד, סיבתיות, מקום, זמן, וכדומה). לפעילות זו יש גם גרסת משחק שנקראת hipbone (תודה לשי אפרתי על הטיפ, ולרחל ארליך על הקישור).

משחקיות – הנושא של למידה באמצעות משחק ראוי להרחבה בפני עצמו, אך בכל הקשור לתהליך חזרה, משחקיות היא שם המשחק. משחקים כמו "טאבו" (המשתתף נדרש להגדיר את המושג מבלי להשתמש במילים מסוימות) או "נחש מי?" (המשתתפים צריכים לנחש מושג מסוים, באמצעות שאלות מנחות) מעודדים את התלמיד להרחיב את מערכת הקשרים שלו לגבי כל אחד מהמושגים הנלמדים.

כתיבת שאלות – כאשר מורה כותב מבחן הוא סוקר לפניו את כל החומר למבחן, מבחין בין עיקר וטפל, שוקל חלופות שונות, ולבסוף מנסח שאלה שמטרתה לאפשר ללומד להביא לידי ביטוי את הידע שלו. זה תהליך למידה שעומד בפני עצמו, ולכן כדאי שגם התלמידים יעברו אותו. כל תלמיד יכתוב מבחן על החומר, או על חלקים מתוכו, והתלמידים יחליפו זה עם זה את המבחנים הבנויים, וישוו את השאלות והתשובות. האפקט של תהליך מעין זה הוא אדיר, הן בהבנת החומר, והן בהבנה מהי שאלה טובה ומהי תשובה טובה.

ראוי לסיים את הדברים באמירה יפהפיה מתוך התלמוד הבבלי: "כל הלומד ואינו שונה- כזורע ואינו קוצר" (סנהדרין צ"ט).

בהצלחה!