עד לפני כמה שנים כולם כתבו מסמכים ב-WORD ובנו מצגות ב-POWERPOINT. היום לכל אחת מהפונקציות הללו יש עשרות ומאות כלים ייעודיים. בכנסים ובהרצאות נוסף מדד חדש לאיכות המרצה – שימוש בכלי חדשני ומרהיב להצגת הדברים, עם עדיפות לכלי לא מוכר לקהל. ומה קורה בבתי הספר? רוב המורים כותבים מסמכים ב-WORD ובונים מצגות ב-POWERPOINT (אם בכלל).

תמונת המצב הזו אינה נובעת מהעדר הדרכה מספקת. יש בנמצא לא מעט אתרים איכותיים שמציעים רשימות של "ארגז כלים מקוונים למורה" (הנה אחד הטובים שבהם), ומאות שעות השתלמות מוקדשות לחשיפת חדרי מורים בפני כלים שמתאימים בדיוק למה שמורים צריכים (מבחן שנבדק אוטומטית!). אולם מי שעושה שימוש בפועל בכלים הללו הם מיעוט של מורים, שלמעשה יכולים היו להיחשף וללמוד את הכלים הללו בעצמם.

למיעוט הזה יש אפילו שם קטלוגי – "Early Adopters" (מאמְצים מוקדמים) וקבוצת פייסבוק ייעודית. ה-E.A מאופיינים בחיפוש מתמיד אחרי כלים חדשים, יכולת למידה עצמית גבוהה, וחתירה מהירה להטמעה. הבעיה היא שלפי התיאוריה של רוג'רס בנוגע להטמעת טכנולוגיות בארגונים, הם מהווים כ-15% מהאוכלוסיה בלבד.

מעבר לכך שמדובר במיעוט (לא מעט מנהלי בתי ספר יחתמו בשמחה על נתון של 15% מורים שעושים שימוש מתקדם בטכנולוגיה), הרי שבאופן די טבעי, אלו שמעבירים את ההשתלמויות וההדרכות בבתי הספר שייכים למיעוט הזה. הבחירה בהם היא מתבקשת ונכונה, כיוון שהם מהווים דוגמא אישית להטמעת מיטבית של טכנולוגיה בכיתה, אבל לא תמיד ה-E.A מודעים לכך שהם חריגים בנוף. הם מניחים שהמורים האחרים ינהגו כפי שהם עצמם היה נוהגים, ולכן בכל מפגש מוצג למורים כלי חדש, בעוד המורים ממשיכים בשלהם.

"תפסת מועט – תפסת"

במאמר הקודם הוצגה החשיבות של הפעולה המערכתית כדי שמעגל המשתמשים בתקשוב יתרחב. בתי ספר שהצליחו להטמיע כראוי את השימוש ביומני נוכחות ממוחשבים למיניהם (וזה לא מובן מאליו), עשו זאת רק בזכות העובדה שהם דאגו ש"אף אחד לא יישאר מאחור", והפכו את הכלי הממוחשב להיות הכלי הבלעדי לניהול נתונים ותקשורת בית ספרית. כל עוד מתאפשר להמשיך ולפעול בדרכי העבודה ה"ישנות" (אעביר למזכירה שתקליד את הנתונים), אפילו אם זה הרבה פחות נוח, אנשים יבחרו להישאר במוכר והידוע.

אבל אי אפשר להסתער על כל המטרות במקביל, ולכן התנאי הראשון לפעולה מערכתית הוא התמקדות. עצם החשיפה למגוון כלים גורמת לשימוש מופחת בכל אחד מהם בנפרד ובכולם גם יחד.

מבחינה טכנית – כל כלי טכנולוגי נמצא באתר אחר, ולא פעם מצריך לזכור עוד ועוד שמות משתמש וסיסמאות, מה שמוריד את הסיכוי לכך שהלומד הממוצע באמת ישתמש בו. אבל מעבר לכך, לכל כלי טכנולוגי "יש שפה משלו" – מערכת של אפשרויות, יכולות ולחצנים ייחודית. מי שמנוסה בלמידת כלים חדשים קולט במהירות שבסך הכל מדובר ב"ניב מקומי" של השפה הטכנולוגית הגלובאלית, אבל לשאר האנשים מדובר בשפה זרה לכל דבר (זו עוד דוגמא מצוינת להבחנה בין טכניקה למיומנות).

moodle לחיקוי

ההתמקדות צריכה להיות על פי עיקרון ה"מינימקס" – מינימום כלים שישיגו את מקסימום האפקט, ולכן מומלץ לבחור בסביבות למידה שכוללות בתוכן כמה וכמה כלים. זו אחת הסיבות המרכזיות לכך שאנחנו פועלים להרחבת השימוש ב-moodle במוסדות חינוך ובאקדמיה. מוודל היא סביבת למידה אינטרנטית שמכילה בתוכה מגוון רב של כלים ללמידה מתוקשבת, החל ממערכת לארגון מידע (קבצים וקישורים), עבור דרך מערכת להגשת מטלות אישיות וקבוצתיות, וכלה באפשרויות מגוונות ללמידה אישית ודיפרנציאלית באמצעות מבחנים אוטומטיים למיניהם.

לגבי כל אחד מהכלים של מוודל, יש לא מעט כלים אינטרנטיים מקבילים עם איכויות טובות יותר, אולם יתרונה הגדול הוא בכך שכל הכלים מרוכזים במקום אחד ונבנים באמצעות אותה שפה טכנולוגית. בניגוד ל"ארגז כלים מקוון", מורה שלמד פעולה פשוטה כמו הוספת קישור לאתר אינטרנט, לא יתקשה גם לבנות שאלון מקוון לתלמידיו, כיוון שאין הוא נדרש ללמוד "שפה חדשה" אלא רק להרחיב את "אוצר המילים" שלו.

תכונה זו מאפשרת גם מרווח גמישות בהטמעה המערכתית. אפשר לקדם מהלך שבסופו כולם ישתמשו באופן קבוע ב-moodle, אבל כל אחד ישתמש בה בהתאם לרמת האוריינות הטכנולוגית שלו. בניגוד ללימוד כלי טכנולוגי חדש, שאם לא משתמשים בו מיד – כבר לא ישתמשו בו כנראה, הרי שמורה שכבר משתמש במוודל (או כל סביבת למידה אחרת) יוכל יום אחד לאזור אומץ ולהתנסות בכלים חדשים שכבר מופיעים לו במערכת, כך שרמת השימוש תעלה בהדרגה אצל כל אחד מהמורים.

לאחרונה בחר משרד החינוך ב-moodle כסביבת הלמידה הרשמית שלו, וכבר שנים שמערכת זו נפוצה בכל המוסדות האקדמיים ובמוסדות חינוך רבים (מורה או מרצה? יש סיכוי סביר שיש לך moodle, גם אם לא ידעת…). מי שרוצה לטעום מהיכולות של מערכת זו, וגם ללמוד כיצד להפעיל אותה – מוזמן לראות את הפרטים כאן.