סוגאטה מיטרה, חתן פרס TED לשנת 2013, הוא אחד הקולות המסקרנים בתחום של פדגוגיה ולמידה מתוקשבת. מיטרה הקים מיזם של למידה מבוססת אינטרנט המיועד לאוכלוסיות באיזורים שאין בהם מערכת חינוך ושהם נחשלים מבחינה טכנולוגית. למי שמתעצל לצפות, אפשר לומר בקצרה שמיטרה מוכיח היטב שכדי ללמוד מידע חדש ומיומנויות חדשות מספיק לאפשר לילדים גישה חופשית למחשב עם חיבור לרשת האינטרנט, גם אם אין להם כל רקע לימודי רלוונטי:

מיטרה (קישור לסרטון המקורי) מערער למעשה על עצם הצורך במערכת חינוך בעולם שבו יש גוגל, וכפי שהוא מצטט את סופר המדע הבדיוני המפורסם ארתור קלארק: "מורה שיכול להיות מוחלף על ידי מכונה – צריך להיות מוחלף". לפני תחילת הניסוי שבו ילדים נדרשו ללמוד בכוחות עצמם טקסטים מסובכים על תפקידו של ה-DNA, טוען מיטרה שהוא קיווה שהניסוי ייכשל, כדי שיתברר שיש חומר לימודים כלשהו שמצריך הוראה ישירה של מורה, אך להפתעתו הוא גילה שגם באתגר הזה תלמידים הצליחו לעמוד.

גם אם מוקדם מדי להספיד את המוסד המפואר שנקרא בית ספר, אני מניח שכל מורה שפוגש את הדברים מתעורר למחשבה מחודשת על העשייה שלו. קשה להישאר אדיש מול תוצאות הניסויים שלו (ולו רק הדוגמא של תוצאות מבחן שהולכות ומשתפרות עם הזמן, למרות שלא נעשית חזרה מסודרת על החומר הנלמד), מול ההתלהבות שלו להגשמת החזון של למידה נגישה לכל ילד (שמתחבר היטב לפרויקט החדש של גוגל – אינטרנט אלחוטי בכל מקום בעולם), ובעיקר מול היכולת שלו לנסח ולהציג את הדברים בפשטות כואבת. במובן מסוים, תפקידו העיקרי של המבוגר ע"פ מיטרה הוא לעודד את התלמיד להמשיך במאמצי הלמידה או לכל הפחות לא להפריע. לשם כך אין ממש צורך בתעודת הוראה או הכשרה מסודרת, כפי שניתן לראות מרעיון "ענן הסבתות" שמיטרה מפעיל (נו, עוד לא צפית בסרטון?).

"למדנו המון, לא הבנו כלום"

ההתנגדות הבסיסית לקו המחשבה הזה מתבססת על הטענה שלבית הספר יש מטרות חינוכיות וחברתיות משמעותיות, ואין לבחון אותו רק באספקט של הקניית ידע. אך מעבר לכך, גם מבחינה פדגוגית, מבט נוסף על הדוגמאות שבסרטון מעלה כי מדובר על משימות של איתור ואחזור מידע, ללא הפעלה משמעותית של חשיבה או יצירתיות. התלמידים נעזרו ב"מחשב המדבר" כדי לשפר את האנגלית שלהם, הצליחו באמצעות "ניסוי וטעייה" להפעיל משחקי מחשב ולשמוע מוזיקה, אך בשום שלב לא נדרשו ליצור משהו חדש באמצעות פריטי המידע שאליהם נחשפו. שלא יובן לא נכון, מדובר בהישג משמעותי ובהחלט מעורר מחשבה, אך לא נראה שאפשר להסתפק ביעדים הללו.

התלמידים דוברי האיטלקית מצאו מיהו פיתגורס למרות שהשאלה הוצגה באנגלית, ומסתבר שהיו יכולים למצוא גם אתר אינטרנט שילמד אותם כיצד לפתור תרגילים באמצעות משפט פיתגורס, אבל ספק גדול אם היו יכולים להבין את משפט פיתגורס או להמציא לו הוכחות חדשות. גם התלמידים ששינו את דמות הגיבור שלהם בעקבות צפייה בסרטוני TED, כך שכעת הם חולמים להיות לאורנרדו דה-וינצ'י, לא יוכלו להתקדם באופן משמעותי לעבר החלום החדש רק באמצעות צפייה בעוד סרטונים. יתרה מזאת, ל"לומדים העצמאיים" שצמחו בניסויים השונים אין שום כלי רלוונטי שיאפשר להם להעריך את המידע שאותו הם צורכים, והם "נשלטים" לגמרי בידי האלגוריתם העומד מאחורי החיפוש של גוגל. במובן זה, צדקה לגמרי הילדה שאמרה למיטרה בסיכום הניסוי "מלבד העובדה ששיכפול לקוי של מולקולת DNA גורם למחלה תורשתית – לא הבנו כלום".

מהפכת המידע, עדיין לא מהפכת הידע

הניסויים של מיטרה מדגישים שוב את הצורך לבחון מחדש את מטרות ההוראה ואת שיטות ההוראה בעידן של מהפכת המידע – כיצד נבחר את המידע שאותו יש ללמד, בעולם שבו כמות המידע היא אינסופית וגדלה כל הזמן? באיזה מובן יש ערך להוראה שיטתית של פריטי מידע מתוך ספר היסטוריה מעובד, בזמן שבו כל תלמיד יכול להגיע אל פריטי מידע אותנטיים באמצעות הטלפון שלו?

אולם בכל מקרה אסור לטעות ולראות בכך את חזות הכל. איתור פריטי מידע וזכירתם אינה מטרה מספקת, במיוחד בעולם שבו ניתן לשאול את גוגל כל דבר (כמה מספרי טלפון אנו מתאמצים לזכור מאז שהפלאפון זוכר אותם במקומנו?). בזכות מהפכת המידע האינפורמציה נגישה יותר מאי-פעם, אולם במה שנוגע ליצירת ידע לא חל שינוי של ממש – למידה בעלת משמעות היא כזו שבה הלומד מעבד את המידע בצורה זו או אחרת לכדי ידע פורה, המשמש אותו בהקשרים מגוונים. "מידע" הוא כמו אוסף שמות בספר טלפונים, "ידע" הוא כמו אוסף שמות בעץ משפחתי, לאחר שהלומד בנה את מערכת הקשרים ביניהם. אגב, אותו עץ משפחתי הוא "מידע" לכל דבר עבור מי שלא יצר אותו, עד שהוא בעצמו יבצע בו תהליך מחודש של עיבוד ויבנה ממנו את ה"ידע" שלו.

נדמה שבדיוק בנקודה זו יש למיטרה תרומה גדולה לעולם הלמידה הקונבנציונאלית, אף שהוא עצמו לא מתייחס לכך  – את משאבי הזמן של תהליך הלמידה המונחה יש לארגן מחדש, ולתת הרבה יותר מקום לעיבוד המידע מאשר לאיתורו, פשוט מפני שאת איתור המידע תלמידים יכולים לעשות בעצמם. העובדה שבניסוי של מיטרה התלמידים זכרו היטב את ה"חומר" שאותו למדו, ואפילו טוב יותר מתלמידים שלמדו זאת בצורה "רגילה", מבהירה שאין מדובר רק בחסכון של זמן הוראה, אלא בדרך יעילה יותר לבצע את פעולות למידה מסוג זה. במילים אחרות, "פעולות למידה שיכולות להיות מוחלפות ע"י מכונה – צריכות להיות מוחלפות", כך שהמורה יתפנה להוביל את הלומדים אל השלבים המתקדמים יותר של הלמידה.

משהו דומה לזה מתרחש במודל של "הכיתה ההפוכה" (לא שמעת על זה? בשביל זה יש גוגל), אולם נדמה שגם כאן נדרשת חשיבה פדגוגית מעמיקה יותר, אבל זה כבר הנושא לפוסט הבא.