לפני שלוש שנים התחלתי את התוכנית להכשרת המנהלים במכללת אורנים. במעגל ישבו 25 אנשים, עם ייצוג מעניין של האוכלוסיות במדינה (חוץ מהחרדית…). במסגרת סבב ההיכרות כל אחד הציג את עצמו וענה על שאלה כללית, אני מניח שזה היה משהו בסגנון "מהו הדבר הכי חשוב להצלחת בית ספר".

מכל הסבב הזה אני זוכר רק תשובה אחת: "טוהר בחינות". תשובה זו היתה מאד חריגה בנוף של "אמון", "למידה", "משפחתיות", ודומיהן. גם מי שאמר אותה בלט בנוף – דרוזי לא צעיר, עם קוקו ארוך: "אני ג'לאל, רכז פדגוגי בתיכון המקיף של בית ג'אן". הבנתי שיש פה איזה סיפור, ובהפסקה ניגשתי אליו, וביקשתי שיסביר לי למה התכוון, והוא הרחיב מעט: "במקום שבו אין טוהר בחינות מוחלט – תלמידים לא באמת לומדים, כי תמיד יש כביש עוקף שיביא אותם לציון המיוחל".

כמובן שהתישבנו לדבר. מתברר שהוא מורה כבר כמה שנים טובות, מחנך שתי כיתות במקביל וגם רכז של שלושה מקצועות, בקיצור משוגע אמיתי. לפני כעשר שנים קבל את התפקיד של רכז פדגוגי. בית הספר היה אז עם כ-50% אחוזי בגרות, נתון מרשים לכל הדעות בהתחשב בממוצע הארצי ובמגזר. עם היכנסו לתפקיד הוא והצוות הכריזו מלחמת חורמה על העתקות בבחינות הבגרות. הוא פסל בעצמו בחינות של תלמידי י"ב במתמטיקה, גרש משגיחי בחינות שנחשדו בסיוע, ואף הקדיש אגף מיוחד לבחינות, שהיה נעול הרמטית לפני בגרויות. ממוצע הבגרות נפל ל-12% (!).

בישיבה דחופה התכנסו כל ה"מי ומי" מהפיקוח, ודרשו הסברים מהנהלת בית הספר. ג'לאל, כך לפי תיאורו, אמר להם: "רבותי היקרים, כולכם יודעים איך השגנו את אחוזי הבגרות שהיו כאן בשנים האחרונות. אם רצונכם להמשיך את ההצגה – אתם לא צריכים אותי. תנו לי 7 שנים, ואני מביא את בית הספר הזה ל-80% בגרות". אמר ועשה.

לא משנה באיזה נושא עסקנו בתוכנית להכשרת מנהלים, הוא תמיד הביא דוגמאות מפרויקט חייו – כיתות הסטארט. בקצרה, מדובר על פרויקט שזוכה לתמיכת קרן רשי, שאליו מתקבלים רק תלמידים שבסוף כיתה ט' יש להם לפחות 7 ציוני נכשל בתעודה. התלמידים זוכים למעטפת של שעות סיוע ותגבורים מיוחדים, כולל פעילויות להגברת המוטביציה והדימוי העצמי, וכבר במהלך כיתה י' עושים 15 יחידות בגרות, כולל 3 יחידות בגרות במתמטיקה, ויחידות במגמת חשמל ואלקטרוניקה. לפרויקט יש גם השלכות שליליות – יותר ויותר תלמידים מתאמצים לאסוף ציונים שלילים בכיתה ט', כדי שיזכו להתקבל לכיתת הסטארט…

ג'לאל הוא איש של נתונים. בתיק הוא מחזיק תמיד גרף של אחוזי בגרות – "אתה רואה את התוכנית, בתוך שנתיים אנחנו על 100%". אמר ועשה. בית הספר עמד בשנת תשע"ג על 100% בגרות. לא מאמינים?  אתם מוזמנים לראות את הדיווח באתר של קרן רשי. למעשה הסיבה שבית ג'אן ממוקמת "רק" במקום השלישי בנתוני הבגרות הארציים, היא בגלל שחלק מתלמידי הישוב אינם לומדים במקיף המקומי, אלא בבתי ספר אחרים.

ואם כבר הזכרנו נתונים, אז אוסיף ואספר שכאשר ביקרתי את ג'לאל בבית הספר הוא הוציא לי דו"ח של ציוני המגן וציוני הבגרות של תלמידי כיתות סטארט. כידוע, מדובר בנתונים רשמיים שאי אפשר לבצע בהם מניפולציה. עברתי על הנתונים וראיתי שבאופן שיטתי ציון המגן נמוך יותר מציון הבגרות. "ברגע האמת המורים שלי קבלו רגליים קרות, ונתנו לתלמידים ציונים נמוכים יותר מהציון השנתי. הם פחדו שהתלמידים יפשלו בבחינה האמיתית, היום הם מצטערים על זה".

ועוד נתון אחד משמעותי שיבהיר את התמונה – בבית ג'אן אין אף תלמיד עם זכאות גבוהה להתאמות בבחינות הבגרות. כל התלמידים ניגשים לבחינת הבגרות הסטנדרטית, ללא מבחנים בעל פה או מבחנים מותאמים. אני מניח שבשוהם ובכוכב יאיר המצב שונה. למעשה, נושא ההתאמות בבגרויות (המכונה בחדרי המורים "תעודת הביטוח של אחוזי הבגרות") הוא חלק מההסבר למתאם הגבוה שבין רמה סוציו-אקונומית ובין אחוזי בגרות, אך זה כבר נושא לדיון אחר.

בכל אופן, הגאווה הגדולה של ג'לאל אינה על אחוזי הבגרות, מבחינתו בחינות הבגרות הן רק האמצעי להוכיח לתלמידים ולצוות ש"כל אחד יכול" אינה רק סיסמא על הקיר. הגאווה האמיתית שלו היא על אחוז האקדמאים בישוב, נתון שהשתנה בצורה דרסטית בשנים האחרונות, ויוצר אדוות נוספות של התפתחויות חיוביות בחברה המקומית. בעוד שבעבר בוגרי בית הספר השתלבו בעיקר בשוק העבודה המקומי ובעסקים המשפחתיים, כיום יש יותר ויותר סטודנטים למשפטים, הנדסה ואף רפואה. חלק מהסטודנטים הללו חוזרים ומשתלבים כעוזרי הוראה בפרויקט ליווי התלמידים, ומהווים מודל לחיקוי עבור התלמידים הצעירים.

לפני שנה שכנעתי את הנהלת בית הספר שלי לבקר בבית ג'אן במסגרת יום ההיערכות. הביקור היה מרתק, ובמהלכו פגשנו את אנשי הצוות שליוו את הפרויקט, שמענו את ג'לאל וגם את מנהל בית הספר. כל אנשי הצוות מבית הספר שלי יצאו נפעמים מהערכיות החד-משמעית של הנהלת בית הספר, מההתגייסות של אנשי הצוות לטובת הצלחת התלמידים, וכן, גם מהתוצאות המדהימות.

אני מרשה לעצמי להזמין, בשם ג'לאל ושאר אנשי הצוות של מקיף בית ג'אן, את כל המצקצקים והמטקבקים, שמיהרו למצוא הסבר מניח את הדעת לכך שבית ג'אן עלתה לכותרות, לביקור בבית הספר ולראות את הפלא מקרוב. הקפה על חשבון הבית